מעמד הביניים הישראלי מתמודד בשנים האחרונות עם שורת משברים כלכליים לא פשוטים – משבר הקורונה, העלייה בריבית, יוקר המחייה, המלחמה – כל אלו הביאו לעלייה בשיעור המשפחות המתמודדות עם אתגרים כלכליים – כ-1/3 ממשפחות מעמד הביניים בישראל חיות במינוס כרוני ונעזרות לא פעם בהלוואות כדי לגמור את החודש (בפרט בקרב עצמאיים). 40% ממשקי הבית דיווחו שלא יעמדו בהוצאה בלתי צפויה של 10,000 ₪, ואחת מכל חמש משפחות מכרו או שקלו למכור את הבית כדי לשלם חובות.
מעמד הביניים הוא עמוד השדרה של החברה והכלכלה הישראלית. האיתנות הכלכלית של משפחות עובדות ויצרניות היא הבסיס ליציבות של המשק כולו, וכשהיציבות הכלכלית שלהן נסדקת – נסדקת איתה גם היכולת שלהם לקדם יוזמות עסקיות או להתקדם בעבודה ובכך להבטיח לילדיהן עתיד טוב יותר.
כך לדוגמא, זוג הורים צעירים ממעמד הביניים שמרוויח שכר חציוני של 17,000 ₪, אבל משלם החזרי הלוואות של 7,000 ₪ בחודש לא באמת מסוגל לקיים את ילדיו בכבוד, ובפועל – חי בעוני, אך אינו זכאי לשירותי רווחה, להנחה בארנונה או בגני ילדים. זהו עוני שקוף שאינו נמדד בסטטיסטיקות הרשמיות ושהמדינה לא נותנת לו שום מענה ממסדי כיום.
באותו אופן, משרת מילואים שהעסק שלו קרס ואין לו הכנסות לא יוכל להשתקם, משפחתית או נפשית, כל עוד הוא מתמודד עם חובות ועיקולים. המכתבים והטלפונים מהבנק רק מגבירים את הלחץ ומקשים על כל מאמץ שיקומי אחר, וממילא אין לו כסף פנוי לממן טיפולים או חופשה. ללא התערבות מתאימה, וכשהסיוע היחידי המוצע לו הוא "הלוואה בערבות מדינה" (אחת ההלוואות המסוכנות בהיבטי גבייה), אותו מילואימניק צפוי להעמיק את חובותיו ואת הסתבכותו הכלכלית, לאבד את חסכונותיו ואת הבית, ולעתים גם לסבך בני משפחה נוספים.
אם משרד האוצר והמפקח על הבנקים רוצים למנוע את קריסתו האיטית והמתמשכת של מעמד הביניים הישראלי הכרחי לנקוט בכמה צעדים פשוטים ומיידיים:
- להגביל את הפרסום על אשראי (בדומה להגבלת הפרסום על סיגריות).
- להטיל על הבנקים ועל חברות האשראי אחריות לבדוק את יכולת החזר של הלווה, טרם מתן הלוואות צרכניות (בדומה למנגנון הקיים במשכנתאות ואשראי עסקי)
- לשלב שיקום כלכלי כרכיב במנגנוני העמדת ההלוואות וגבייתן – מרגע שזוהה סיכון להסתבכות כלכלית (בין אם בשלב העמדת ההלוואה ובין אם במסגרת הליכי הגבייה) – יש לאפשר ללווה לקבל יעוץ כלכלי אובייקטיבי, באופן מיידי וללא עלות.
בשנים האחרונות הפעלנו ב"דף חדש" תכניות שיקום כאלו, שסייעו למאות משפחות לצאת ממעגל החובות, להגדיל את הכנסותיהן, לעבור ממינוס לפלוס ולהתייצב כלכלית. הפתרונות קיימים. עכשיו רק צריך שהמדינה תכנס למשחק, כאשר מילת המפתח בענין זה היא אחריות – אחריות של הלווה לחיות ממה שיש ולא ממה שאין, אחריות של הבנק שלא לתת הלוואה למי שלא מסוגל לפרוע אותה, ואחריות של המדינה לאמץ ולממן פתרונות רוחביים שימנעו קריסות כלכליות מיותרות, ויאפשרו למי שכבר קרס להחלץ מהמצב מה שיותר מהר, ולחזור למעגל העבודה והיצרנות.
רק כך נוכל לבנות מחדש את החוסן הכלכלי של מעמד הביניים, ואיתו את החוסן הלאומי של מדינת ישראל כולה.