חיים טייב
איש עסקים, יזם ופילנתרופ
מייסד קבוצת טייב וקרן משפחת טייב, ומומחה לחיזוק ופיתוח מדינות. במשך יותר משלושה עשורים, הוביל ופיתח למעלה מ־100 פרויקטים לאומיים מחוללי שינוי באפריקה בתשתיות, בריאות, חינוך, חקלאות ועוד.
לאורך השנים התפתחה עשייתו מיזמות עסקית לתפיסה מערכתית של פיתוח, אחריות חברתית ופילנתרופיה אסטרטגית: חיבור בין תשתיות, שירותים חיוניים, מימון והשקעות, לצד פיתוח אנשים, קהילות ומנהיגות מקומית. בלב תפיסתו עומדת האמונה כי צמיחה בת־קיימא וחוסן נוצרת כאשר מדינות וקהילות מקבלות את הכלים, ההזדמנות והיכולת לבנות את עתידן בעצמן.
יזם מלידה
חיים גדל במושב בעמק חפר, במשפחה של עולים מתוניסיה, ונכד לשורד שואה, בסביבה שבה אדמה, חקלאות, עבודה קשה, וערבות הדדית היו חלק מהחיים עצמם. החיבור הזה עיצב כבר בשנותיו הראשונות את תפיסת האחריות שלו ואת האמונה כי חלום מקבל משמעות רק כאשר מעזים להפוך אותו למציאות. לאחר תחילת דרכו העסקית בישראל ובפורטוגל, הגיע בתחילת שנות ה־90 לאנגולה, שהייתה אז בעיצומה של מלחמת אזרחים קשה. מה שהחל בזיהוי הזדמנות עסקית הפך במהרה למחויבות ארוכת שנים למדינה ולאנשיה, ולהבנה שעסק מצליח לאורך זמן רק כאשר הוא יוצר ערך גם לסביבה שבתוכה הוא פועל.
חיים טייב, בנעוריו במושב עולש שבעמק חפר
חיזוק ופיתוח מדינות באפריקה
במהלך שנות עשייתו פעל ביותר מ־15 מדינות באפריקה והוביל פרויקטים לאומיים רחבי היקף בתחומי המזון, הבריאות, החינוך, הדיור והטכנולוגיה – פרויקטים שחיזקו שירותים חיוניים והשפיעו על חייהם של מיליוני בני אדם. בין היתר, הוביל מודלים של דיור וקהילות עירוניות שיצרו סביבות מחייה חדשות עבור מאות אלפי בני אדם, בשילוב פתרונות בתחום החינוך, בריאות, תשתיות מים, חשמל ותקשורת. לצד זאת, קידם גם מודלים של פיתוח חקלאי-קהילתי, בהשראת מודל הקיבוצים והמושבים בישראל, שחיברו בין חקלאות, תעסוקה, חינוך וחיי קהילה, והפכו את הייצור המקומי למנוע צמיחה. גישה זו סייעה גם לגישור בין קבוצות שהיו בעבר בקונפליקט, והראתה שפיתוח כלכלי יכול לשמש תשתית ליציבות, פיוס ושלום.
פרויקט שיכון אורבני "חלאוואלה" באנגולה, הממוקם במחוז הואמבו.
שיתופי פעולה בינלאומיים וצמיחה אזורית
עם השנים התרחבה עשייתו מפרויקטים בודדים לאקוסיסטם של חברות עצמאיות, יכולות פיננסיות ושותפויות בין-לאומיות. כיום, קבוצת טייב מאגדת פעילות במספר שווקים ומדינות ומחברת ידע ויכולת ביצוע כדי לקדם תוכניות מורכבות בקנה מידה לאומי ואזורי. בשנת 2025 השיק את LCID Investment Platform – פלטפורמת השקעה בהיקף של כמיליארד דולר, בשיתוף עם קרן העושר הלאומית של אנגולה, במטרה לקדם תשתיות רווחה שונות לאורך מסדרון לוביטו למען התושבים. עבור חיים, מסילת הרכבת שחוצה את היבשת אינה רק ציר תחבורה וסחר מרכזי, אלא ביטוי לתפיסה לפיה השלב הבא בצמיחתה של אפריקה תלוי ביכולת לחבר בין מדינות, שווקים מקומיים, ויבשות, ולייצר הזדמנויות בקנה מידה רחב עבור עשרות מיליוני בני אדם ביבשת.
אימפקט חברתי ארוך טווח
התפיסה החברתית של חיים אינה נפרדת מעשייתו העסקית. היא צמחה מתוכה. לאורך השנים הוא פועל מתוך אמונה שהצלחה נמדדת לא רק במה שנבנה, אלא גם במה שהיא מאפשרת לאחרים. באנגולה הקים את Fundação Arte e Cultura, הפועלת לשימור תרבות ומורשת, לחינוך למעלה מ-2 מיליון ילדים, בני נוער וסטודנטים, להכשרה מקצועית ולהעצמת נשים וצעירים. בנוסף, פעילותו עם הצל ליבו של ילד באפריקה מחברת ילדים הזקוקים לניתוחי לב מצילי חיים לטיפול רפואי בישראל. מתוך אותה תפיסה נוסדה גם קרן טייב: להפוך ניסיון, משאבים ויכולת ביצוע למחויבות ארוכת טווח לאנשים ולקהילות.
משקיעים בעתיד ישראלי
לצד עשייתו באפריקה, המחויבות של חיים לישראל הלכה והעמיקה לאורך השנים. מאז ה-7 באוקטובר הפנה את הידע, המשאבים והיכולות שנצברו לאורך שנות פעילותו לטובת השיקום והתקומה של ישראל, ולקידום יוזמות לחיזוק האחדות, הערבות ההדדית והחוסן הלאומי. במקביל, הוא מסייע לקדם בישראל מהלכים ארוכי טווח בתחומי הרווחה, פיתוח מנהיגות וחיזוק רשויות מקומיות. עבור חיים, האחריות הזו היא אישית ובין-דורית. היא מחברת בין הבית והשורשים שמהם צמח, לבין מדינת ישראל והדורות הבאים. חיים נשוי לאיריס, אב למיטל, מעיין, נועה, דויד, מאיה ודין, וסב לעומר, אריאל, אורי ואלמה. את הדרך הזו מובילים ארבעה ערכים שמלווים אותו ואת משפחת טייב לאורך השנים: מצוינות, התמדה, אהבת אדם ונתינה.
אותות ופרסים
לאורך השנים, זכה חיים טייב להוקרה נרחבת על תרומתו למנהיגות עסקית, להשפעה חברתית ולבניית שותפויות לטווח ארוך. תארי כבוד אלו אינם משקפים רק הישג אישי, אלא גם את האמון, המחויבות ומערכות היחסים ארוכות הטווח שהגדירו את פועלו בקרב מדינות, קהילות ומוסדות שונים.
"כשאנשים יכולים לחלום, הם יכולים ליצור. הם יכולים להשתנות. הם יכולים להמציא את עצמם מחדש ולכתוב מחדש את הסיפורים שלהם. אבל, עבור חלקם, החלומות אינם קלים כמו עבור אחרים. האתגר הגדול ביותר של האנושות, אפוא, הוא להבטיח שאנשים, כל האנשים, לעולם לא יאבדו את היכולת לחלום חיים טובים יותר עבור עצמם."